באוזני צעירים וצעירות, ביניהם נכדים ונכדות, אני אומר: לכו ללמוד תורה לשמה בחופש שבישיבות ובמדרשות, בשמחה ובטוב לבב – כאשר תחזרו ללימודי תעודה ומקצוע, תזכרו שאתם רוצים ואתם בוחרים מה ללמוד, ואז תראו את המבחנים כפרי החלטות שלכם, ותקחו עמכם את העושר הגדול של לימוד התורה לשמה, לכל חייכם, בבחירה חופשית.
מלחמת אחים קטלנית בכבישים
לעומת החסד הגדול שזכינו בו במערכת “עלות השחר”, שלא “נפקד ממנו איש”, ספגנו מיד אחר כך שבוע דמים קטלני בכבישים עם 18 הרוגים – נתאר לעצמנו איך היינו מרגישים מול מכה כזאת במערכה צבאית! בלי ספק הייתה קמה ועדת חקירה.
בכבישים אנחנו הורגים באחינו ובבני דודנו, וכולנו בסכנה חמורה! זאת מלחמה ממש!
עלות השחר בתשעה באב?
האם באמת עלה השחר בתשעה באב התשפ”ב? לפני כל השטויות של המאבק הפוליטי בתוכנו, הבה ונשים לב לשאלות המכריעות:
יושג הסכם עם לבנון על הגבול הימי, או לא?
תפרוץ מערכה צבאית בצפון ובים, או לא?
אם תפרוץ, האם תהיה קצרה או ארוכה?
האם ישראל שומרת על ההפתעה הגדולה של הלייזר החדש שהפך ‘מבצעי’ (ואף הוצג לנשיא ביידן), נגד האיום של חיזבאללה ואיראן בנחילי כטב”מים?
התשובות לשאלות האלה חשובות הרבה יותר מכל מערכת הבחירות ההזויה הזאת, מפני שבכוחן לעצב מציאות חדשה במרחב כולו.
נהגי מוניות ורופא בירושלים
אחת החוויות המעניינות ביותר מאז ששת הימים היא נסיעה במונית בירושלים עם נהג ערבי. אבל אתה בדרך כלל לא מצפה לשמוע מנהג מונית ערבי דבר תורה!
מעמד האִשה – זכות הצבעה לנשים בבחירות הראשונות
נשים כולן מצביעות, וחוץ מן החרדים גם מנהיגות, אך הוויכוחים על ערכי המשפחה ועל מעמד ההלכה בחיים המודרניים נמשכים ביתר שאת – ונדחקים לקצוות!
האם למדנו משהו ממחלוקת הרב קוק עם הרב עוזיאל לפני מאה שנה?
האם השתנה משהו יסודי בהנהגת הציבור הדתי-ציוני המפולג קשות בתוכו?
האם השתנה משהו יסודי בהנהגת הרבנות הראשית ותומכיה?
האם יש סיכוי להנהגה תורנית והלכתית שרוב הציבור הישראלי ירצה בה?
למה חרב משכן שילֹה?
נשים מקודשות לאיש מבקשות גט, כי האיש עזב אותן וחי עם אשה אחרת – הדיינים דוחים את הגט שוב ושוב, לא לילה אחד ולא עשרה לילות, אלא חודשים ושנים – עד שהבעל המקדש יתרצה ויסכים לתת גט ולשחרר את אשתו, אחרי שתוותר על דרישותיה!כל הסיבות ההלכתיות לכאורה נכונות, אבל נשים מקודשות לאיש חיות לבדן ליד ‘משכן שילֹה’ ובוכות חודשים ושנים?!? ואם יש ניאוף, על מי רשום הניאוף בעיני הנבואה, וב’בית הדין שבשמים’?
ללמוד להרגיע
ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט צדק בהחלט בתחזיות הגל המתעצם, וניסה בכל הדרכים להשפיע על הציבור להתחסן, ועל שותפיו לנקוט בצעדים חריפים לפני הגל – אולם הצלחתו הייתה מוגבלת מאד; רבים משותפיו סירבו להיכנס ללחץ שלו, והציבור שטרם התחסן לא נשמע להפצרות וללחצים.
חומש והדרך אליה
התמיכה בחומש כיישוב מוכר היא בסיסית אצלי, ואיננה נובעת מן הרצח המזעזע; גם אינני מתחבר כלל לשיח שבעקבות הרצח, על ‘תגובה הולמת’ לעומת ‘פרס לטרור’ –
עם ישראל צריך לשבת על פסגת חומש ולהשקיף מלמעלה אל צפון השומרון, ודרומה אל שבי שומרון, וגם על אזור חדרה, מתוך אחיזה שורשית בארץ אבותינו, ובשליטה ביטחונית איתנה, שדווקא פסגת חומש מאפשרת.
מי מנותק מהמציאות?
שרים ושרות בממשלת ישראל מאשימים אלה את אלה (בין היתר) בניתוק מהמציאות בשאלות הקריטיות
מי המתקיף ומי המתגונן בעימות הדמים הישראלי פלסטיני? מי החזק ומי החלש? מי חייב להגביל ולבלום את תגובותיו? ובעיקר, מי הכובש ומי הנכבש?
קנאים אינם ‘מתנחלים’
בכל ההיסטוריה, מעשי נקמה אכזריים ביותר לא מנעו ואינם עוצרים טרור; להפך – הטרור ההדדי רק גובר והולך; ככה זה בתוך החברה הערבית מדורי דורות, בשרשרת אינסופית של דם, בפשעי נקם הדדיים.