אומַר מראש: אני מקבל כל הכרעה של בג”ץ רק מפני שאלה הם כללי המשחק, ואי אפשר לנהל את מדינת ישראל העצמאית בלי ‘כללי משחק’, אבל האמון שלי ביושר ובצדק של מערכת המשפט בשאלות ציבוריות, נעלם כליל מזה שנים רבות
חיי אדם מול סטטיסטיקה
ביטחון המדינה דוחה חיי אדם מפני שקיום המדינה הוא הערובה לשמירה על חיי אדם של כלל האזרחים, ולא רק על החופש שלהם; דבר זה יש לו חשיבות חיונית ביחס למדינת העם היהודי, אחרי אלפי שנים שבהן יהודי הגלויות דיממו למוות שוב ושוב! לוחמי החירות של עצמאות ישראל הם גם הלוחמים על חיי העם וחיי האזרחים.
חיבוק וירטואלי
האם נכדה ונכד יודעות/ים לקבל ולהרגיש חיבוק וירטואלי? בטלפון לקראת שבת וחג?
כבר זמן רב אני שואל שאלה זו בשיחות הטלפון החמות בימי ששי אחה”צ, לפני ולקראת כניסת השבת, וכמעט כולן/ם עונות/ים לי – כן, סבא, אני מרגיש/ה, תודה, קבל בחזרה.
קריאה נוספת לנשיא המדינה
כהמשך לקריאתי הקודמת, לפני הבחירות השלישיות, אני חוזר וקורא לנשיא המדינה ראובן ריבלין, לנהוג כ’מבוגר האחראי היחיד’, ולהזמין יחד את בנימין ואת בני אליו,
מי דואג לעצמו?
לא קל לשמוע שטויות במנות גדושות, במערכת בחירות שלישית, אבל לפעמים כבר אי אפשר שלא להגיב –
טילים לקלפיות
ממש עם תחילת ההצבעה בנציגויות הישראליות בעולם, יורה ‘מפלגת טילי ג’יהאד’ מעזה, את ‘פתקי ההצבעה’ שלה – לא מדהים?
‘יש שתי מדינות ואין שלושה עמים’!
שום מפה של פיתרון לזהותם ולאזרחותם של ערביי שכם וג’נין, בית-לחם ורמאללה לא תוכל להתקיים בלי חיבור צודק ואזרחי לאחיהם ובני משפחותיהם בעמאן וא-סלט, עג’לון ואירביד, שבממלכת ירדן – ביום החלת החוק הישראלי על בקעת הירדן, חובה עלינו להשאיר שני חיבורים פתוחים (בגשר אלנבי ובגשר אדם), בין הפלסטינים משני צידי הירדן.
קבלת האחר, השונה?
פשוט יחסית לאהוב את בני עמך ב’אחדות לאומית’, וללחום כתף אל כתף מול אויב, שונא ומאיים – אבל מה אם היריב הפוליטי נתמך על ידי נבחרים דמוקרטיים, שמעודדים את האויב ומצפים להצלחתו נגדנו?
מי אחראי לאלימות?
ההתנתקות מעזה ועקירת גוש קטיף היו טעות חמורה של אריק שרון, ועוד כמה שנים לפני כן אמר לי ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, שתמך בגוש קטיף (!) – ‘אם לא נשב בקטיף, יהיה שם הטרור של חמאס’. למרות זה, לטרור המתעצם מעזה אחראים רק ארגוני הטרור הפלסטיניים, מנהיגיהם ותומכיהם.
‘מאה’ ברכות – ‘מאה’ בעיות
המצב הטוב ביותר מבחינת ישראל יהיה, אם הפלסטינים יעמדו בסירובם המוחלט לתכנית, ועם זה, ירדן לא תבטל את הסכם השלום (אולי רק תקפיא אותו), והמציאות בשטח תתחיל להשתנות מבחינת החוק. כפי שקרה אחרי תכנית ה’חלוקה’ של ה’או”מ’ ב-47, ישראל תממש את חלקה, והפלסטינים (כדרכם) יפסידו את הכל, ובעיקר, אם לא יקימו ‘מדינה’ מכוח התכנית בהסכמה ישראלית, וימשיכו את ‘המאבק המזוין’.