המחשבה הדתית והתורנית ברובה, כמעט בכל המגזרים והקבוצות החרדיות והדתיות, מדגישה בתשעה באב ולקראתו את האבלות, ואז מתחילות השאלות על מה בדיוק מתאבלים, ומתחילים הוויכוחים על השאיפות והציפיות להר הבית ולמקדש –
אבל הרמב”ם (הלכות תעניות פרק ה’, א) הדגיש את המשמעות הנכונה על פי נבואת זכריה
היכן כתוב בתורתנו ‘זמן מתן תורתנו’?
בקריאה המקובלת גם ב’עולם התורה’, וגם ב’עולם האקדמי’, ‘זמן מתן תורתנו’ לא כתוב במפורש בתורה, וגם בגמרא יש מחלוקת איך לחשב את הימים, לפיכך חושבים רבים וטובים ש’זמן מתן תורתנו’ בחג השבועות מקורו בנוסח התפילה המתאים לדעה בגמרא, שבששה “בחדש השלישי” נשמעו “עשרת הדברים” מפי ה’ בהר סיני – ואילו בתורה, ספירת העומר לא נקבעה לספירת הימים מיציאת מצרים עד ‘מתן תורה’, כי היא מציינת רק את החקלאות בארץ ישראל, “מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה” (דברים ט”ז, ט) בציפיה הדרוכה מקציר השעורים אל קציר החיטים! לכן, הפסח וחג המצות מציינים את יציאת מצרים, ואילו חג השבועות מציין את הקציר של ביכורי החיטה בארץ ישראל.
אולם כל זה מעיד על קריאה לא שלמה ולא מלאה, בתורה!
שמחת האסיף או דין על המים?
אין שמחת אסיף של יבולי השנה שעברה, בלי דאגה ותפילה למים של השנה הקרובה, וחז”ל הבינו היטב את משמעות צמחי המים דווקא בתוך חגיגת האסיף
חג האסיף וחג הסוכות
השנה (תשרי התשפ”ב), חל צימוד לא שכיח כאשר בליל החג, עם ירח ומלא, יחול גם יום השוויון בין שעות האור והחושך; יום השוויון היה צריך להיות ראש השנה לפי הלוח השמשי הטבעי, לפני השיבושים המכוונים (הרומיים, אליליים והנוצריים), שדחקו אותו לפינת 21.9; בדרך כלל, יום השוויון השמשי סמוך לראש חודש תשרי בלוח הירחי, וזהו ייחודו הכפול של חודש ראשית השנה (שהוא גם אחרית השנה הקודמת (כפי שכתבתי במאמר על ‘ראש או ראשית השנה’); השנה במיוחד, חל יום השוויון יחד עם יום החג הכפול שלנו, חג האסיף החקלאי יחד עם חג הסוכות ההיסטורי, “זכר ליציאת מצרים”.
הלוח הכפול הוא השורש של כפל החגים בתורה – טבע ונס נפגשים בלוח החגים!
במידות הרחמים אין שונאים ואוהבים!
אנו ניצבים מופתעים ונרגשים, לנוכח המתח העצום והניגוד העמוק בין תורה שבכתב הכתובה בלוחות במידת הדין, ובדיוק כך, בלי שום שינוי, נכתבו גם הלוחות השניים, לבין תורה שבעל פה ממנה קרא ה’ על פניו של משה את מידות הרחמים, ובהן מרחבי אין סוף של דרכי ההשגחה, ופקידת עוונות באופנים רבים עד מאד.
ראש השנה או ראשית השנה?
כל החגים נקראים בפינו, ובתפילה, בשמות הכתובים בתורה, רק ‘ראש השנה’ חריג – בתורה, הוא החג היחיד שחל בראש חודש, והוא נקרא “זכרון תרועה” או “יום תרועה” – בתפילה הוא נקרא “יום הזיכרון”, ובלשון חז”ל, ובפי העם ‘ראש השנה’ – להשוואה, ‘יום הכיפורים’ נקרא כך גם בתורה, גם בתפילה, וגם בפי העם! איך זה קרה?
לא צמים בגלל החורבן אלא בגלל הסיבות שגרמו לו!
העולם התורני והחברה הישראלית כולה חייבים לשנות את השיח בימי הצומות ובשלושת השבועות האלה, ולעסוק בשאלות המוסריות הכבדות שגרמו – ועלולות לגרום – הבקעת חומות וחורבן.
ימי ספירת העומר – שמחה או חרדה?
ימי ספירת העומר בטבעם החקלאי הם ימי שמחה וחרדה גם יחד, וכפי שנֹגה הראובני היה אומר: חקלאים קדומים בארץ ישראל היו סופרים ימים אלו גם בלי שום מיווי, בציפיה עם חרדה – “עבדו את ה’ ביראה, וגילו ברעדה” (תהילים ב’, יא).